אריחי קרמיקה מצויירים - בראי ההיסטוריה
אריחי קרמיקה מצוירים - בראי ההיסטוריה
המטבח הוא אחד המקומות המרכזיים בבית. הרבה מאוד אנחנו משקיעים בעיצובו.
במטבחים רבים מאוד, נמצא אריחי קרמיקה כחלק בלתי נפרד מעיצוב המטבח. בין אם זהו מטבח הייטקיסטי המעוצב בקווים נקיים , ומחופה באריחים מיוחדים, או מטבח בעיצוב כפרי מחופה באריחי וינטג', למשל. אריחים מצוירים למטבח משדרגים את עיצובו.
אז לפני שאתם הולכים לבחור אריחי קרמיקה מעוצבים, חיפוי למטבח מודרני, או חיפוי למטבח כפרי, אריחים צבעוניים, או אריחים לבנים, אפשר לקרוא כאן קצת על ההיסטוריה של האריחים המעוטרים.
סתם ככה... בשביל הכיף...
למה קישוט- למה אורנמנטיקה?
אנחנו מוקפים בעיטורים מבלי שנרגיש.
כמעט כל העצמים מעשה ידי אדם יש בהם צורה הנדסית פשוטה. עושים סדר בעולם הטבע שניראה לנו כאוטי. מערכת של צורות בטבע (טווס, פרח, קורי עכביש) מושכים אותנו, אנחנו מבינים את הארגון של הצורה הזאת. מתפלאים ומתפעלים. (לחייל מדים עם צורות אמורפיות כדי להשתלב בטבע הכאוטי)
העין מתענגת כשהיא קולטת מבנה שיש בו גיוון עם עקרון מארגן. אנחנו נהנים להבחין בצורות קטנות כשהן מתקבצות ויוצרות מבנה גדול. אנחנו מכירים טוב חלקים קטנים שבונים מבנה גדול – רימון או בניין לבנים.
עיטור הוא מכשיר לעינוג העין, מניפולציה של צורות המושכות את העין.
חזרה וקצב הם חלק מאיתנו ומהמאפיין את חיינו – אולי נשימה, מחזור הדם- ארגון מחזורי מרגיע אותנו. השנה- חילופי עונות, יום ולילה. מסביר הצלחה של מוסיקה קצבית.
המלאכה העיטורית מתאפיינת בתנועות שחוזרות על עצמן, מונוטוניות אבל מושפעות מכתב ידו האישי של היוצר.
דגמים חוזרים משרים עלינו שלווה.
בניית אורנמט נשענת על עקרונות של תפיסה חזותית. הובלת העין להתקבצות של צורה. העין נוטה לסגור צורות ולא להשאיר אותן פתוחות -יש בנו סדר מובנה שעל פיו אנחנו מארגנים את הגירויים שקולטים החושים. העולם שעשוי בידי בני אדם בדרך כלל יהיה עשוי מצורות הנדסיות פשוטות. בניגוד לערבוביה שבה אנחנו קולטים את הטבע. מערכת של צורות מסודרות כמו נוצות טווס תמיד תרשים אותנו יותר מצורות אחרות שאנחנו חווים כתוהו צורני.
בדומה למערכות טבעיות שבונות שלם מחלקים קטנים – אטומים, גרעיני רימון או רעפים אריחים – העין תופסת מיד את העקרון ההנדסי.
אנחנו נהנים אם יש צירוף של חלקים קטנים שמפתיע אותנו. – צורות קטנות שמתקבצות ליצור מבנה גדול. העיטור הוא מכשיר טהור לעינוג העין. עיטור מוצלח הוא מניפולציה גלויה של צורות המושכות את העין ומשחקות במבט.
מלאכות היד העיטוריות מתאפיינות בתנועות חוזרות – ריקמה וכו', אך הן תלויות בכתב ידו האישי של האמן.
מתי הופיעו אריחים לראשונה בהיסטוריה?
התחלת הופעת האריחים המזוגגים באזורנו (העיר סמרה) – המזרח הקרוב. המצאת הגלזורה הלבנה tin glaze אפשרה את השימוש בקרמיקה כחומר שאטום למים. איסלאם – אלה המורים, הפיצו את הקרמיקה בשנים 600-800 לספירה כשהפיצו את אמנות הקרמיקה בין שאר האמניות לתורכיה וספרד.
הסוחרים המוסלמים היו בקשר עם הסינים, הכירו את הפורצלן הסיני. הצורות הטורקיות היו מושפעות מהסיניות ורק לאחר מכן מהאסלאם. המקדשים הבודהיסטים היו מוכרים. צבעים וסגנון.
השתמשו באריחים למסגדים ולכל מיבנה אחר, חוץ ופנים. ציור אדם היה בעייתי לכן אמנות האורנמנט שימשה באדריכלות וציור ככלי ביטוי ראשון. משלב צמחים וחיות.
ערבסקה :
צמחי, גאומטרי, קליגרפי – הערבסקה נובעת ממקור בוטני ועוברת הפשטה. היא אף פעם לא מופיעה במנותק, תמיד מחוברת בגבעול, ספירלות וכו' ויכולה למלא שטח עד אינסוף. מתוכננת באופן מתמטי מדויק. החלה להיות בשימוש במאה ה-10. מאצילה תחושה דתית נשגבת של סדר אלוהי. יוצרים טשטוש של מבניות, כובד של מסה – ממתנים את הכוח והעצמה של המבנה שהאדם יצר ומחזקים את אפסותו של האדם מול אלוהים. – היקום הוא בר-חלוף והזרימה החוזרת של הדוגמא מאשרת את היות האל קבוע – זהו היופי האלוהי. סימטריה והרמוניה הם מטאפורה לגן עדן,
סימטריה – השתקפות ראי – הדגם מתבונן בעצמו.
(העיטורים גורשו מגן עדן של המודרניזם.)
גריד - רשת
תורכיה – הקרמיקה מהעיר איזניק – פריחה במאה ה15 16 (קרמיקאים פרסים שהובאו על על ידי ההאימפריה העותמאנית) דעיכה עד כדי כליה במאה ה18. האריחים נשרפו בטמפרטורה נמוכה. גלזורה שקופה על גבי חיפוי אנגוב. ההזמנות פסקו, הטעם השתנה, ויש אומרים שהיה פחות מעודן מטעמם של הסולטנים מהמאה ה15.
אריחים ארמנים
אמני הקרמיקה הארמנית הוזמנו מתורכיה על ידי אנשי החברה הבריטית פרו-ג'רוזלם כדי לשפץ את אריחי כיפת הסלע בהר הבית שנבנה במאה ה-16. רצו להפוך את ירושלים לעיר של מלאכות זעירות שאופייניות לעולם האוריינטלי. חיפוי הקיר באריחי קרמיקה מזוגגים נתפש בתרבות המערבית של המאה ה-19 כמסורת אופיינית בתרבות האסלאם. הוא נתפש כרכיב חושני וצבעוני במכלול האקזוטי של עולם ההרמונות והמסגדים במזרח.
בארץ ישראל לא התקיימה מסורת של ייצור אריחים מזוגגים וכיפת הסלע היתה מזוגגת על ידי אריחים פרסים מהמאה ה16.
מזכיר החברה פרו-ג'רוזלם היה הארכיטקט אשבי שהיה פעיל בתנועה הבריטית ארטס אנד קראפסט – תנועה שפעלה להעמיק את מקומם של מלאכות היד כשוות ערך לאמנות היפה לעומת האמנות הדקורטיבית. לעיצוב יש משמעות חברתית והשפעה על חיי אנשים – ויליאם מוריס. בסופו של דבר אריח הקרמיקה שבתורכיה משמש כחיפוי אמיתי נישאר בירושלים כקישוט – כמאזכר של אווירה מזרחית. (אמריקן קולוני, כנסיית סנט אנדריוז, בית החולים סנט-ג'ון, -גומחות תפילה, גומחות מזרקה, עיטור בתי מגורים – התאמה לגומחה, כתובות בערבית מהקוראן, מהנצרות.
מוטיבים מרכזיים :
ברוש – במסורת הנוצרית והמוסלמית הברוש כעץ החיים – ציר מרכזי, והפרחים והגפן מסביבו – קדים לכבודו.
צבעונים – השפעה סינית, (הגיעו מהולנד) ....
גפן, ענפי שקד.
חיות, איילות, דגים, צמחים, סיפורי התנ"ך, מתקבלים על ידי שלוש הדתות ולכן התקבלו אל הטעם הקאנוני הישראלי.
התפשטות האריחים לעברה של אירופה.
ספרד ופורטוגל
אזולחו – בערבית מהמילה – az-zulay פירוש המילה אבן משוייפת. ב711 המורים כבשו את ספרד ובמאה ה14. 15 נוצר סגנון מעורב היספנו-מורי. תעשיית האריחים החלה בסויליה, בהתחלה הפורטוגלים ייבאו את האריחים עד שהגיעו לפורטוגל אמנים איטלקים, ספרדים והולנדים שפיתחו את תעשיית האריחים. בפורטוגל קיימות הדוגמאות העשירות ביותר של שילוב חיפוי קרמיקה על בניינים שלמים. תקופת הבארוק – אריחים מסוגננים גיאומטריים, מאה 18- תור הזהב של השימוש באריחים בסגנון רוקוקו – סצינות שלמות במכחול עדין (פרגונר)
מאה 19 – השפעה של הסגנון שהתפתח בברזיל – אריחים חלקים ללא דוגמאות וציורים.
איטליה
במאה ה-14 אחרי שספרד נכבשה האירופאים הכירו את הקרמקיה המוסלמית – מורית. הסיגנון אומץ על ידי האיטלקים, ובצפון איטליה פרחה תעשיה של ייצור אריחים. המיוליקה – יצירת גוף חום אדמדם – טרה קוטה, חיפוי בגלזורה לבנה ועליה ציורים באוברגלייזים. ניסו לחקות את הפורצלן הסיני ולא היה להם הקאולין ליצירת גוף לבן. הקאולין התגלה בגרמניה רק ב-1709 .
הולנד
מצפון איטליה הגיעה אפנת החיפוי באריחים, לאנטוורפן שהיתה מקום ומשם הופצה להולנד, גרמניה ואנגליה.
בהולנד סיגנון האריחים המוקדמים היה דומה לסגנון האיטלקי – מגוון של צבעים בדוגמאות הנדסיות. במאה ה17 התפתח סיגנון הולנדי – דמויות בסצינות יומיומיות, פרחים, חיות, ילדים. נעשה שם שימוש רב בצבע כחול. באותה תקופה הגיעו להולנד אוניות עמוסות בפורצלן סיני, והכחול היה נחשק ויקר מאוד.
עד המאה ה19 אריחי דלפט היו מבוקשים בכל העולם – הזמינו ציורים שלמים כדי להתקין במקומות רטובים, חמים או מבני ציבור. במאה ה19 הטפטים נכנסו לאפנה והתחרות עם התעשייה הגרמנית והאנגלית היתה קשה וגרמה לנסיגה של הקרמיקה מדלפט.
בסוף המאה ה19 יש התעניינות מחודשת באריחי הקרמיקה.
הופעת האר-נובו, יצירה חופשית מתלות בהשפעות הסטוריות ואקלקטיות. שילוב קרמיקה בתחנות רכבת, - וינה ברצלונה. גאודי – בית בטלו – casa batllo
ארטס אנד קראפטס– ויליאם מוריס שתרם להחייאת האומנויות המסורתיות.
כל כך התרגלנו לאורנמנט עד שניראה לנו כאילו הוא צמח מאליו. צורה היא יפה רק אם היא עולה בקנה אחד עם הטבע. לא מדובר על חיקוי הטבע, אלא על דברים שניראים טבעיים כמו שדה ירוק, שפת נהר או סלע. החפצים הנכונים צריכים להנות את המשתמש, להיות נבונים וקלים לשימוש. הייצור המוני שוחק את העמל. יש קשר בין היסטוריה לעיטור – אין עם שאין לו היסטוריה של צורות. כל עיטור שיעשה היום מבוסס על העבר.
חוקי המקצב העיטורי דומים למקצבים מוזיקליים. מוטיב צורני מול מוטיב מוזיקלי. צורה חוזרת מול צליל חוזר. ווריאציה, הרמוניה, סימטריה. צליל מונוטוני הופך לרקע. אם הוא מפסיק הוא מקבל תשומת לב. (קצב הלב, נשימה, שירי עבדים שניסו להתמודד עם עבודה מונוטונית בעזרת שירה, מוזיקה.
אריחי קרמיקה מבצלאל בתל-אביב
ימי העליה הרביעית – שנות העשרים.
בוריס שץ יזם את ההקמה של מחלקה לקרמיקה כדי שישתלמו אמנים וייצרו תעשיית קרמיקה. אייזנברג נשלח לוינה כדי ללמוד את מלאכת ייצור אריחים וכלים מקרמיקה. נושאי הציור היו ארץ ישראליים- רועה צאן, גמלים, נוף ישראלי, פסוקים. כשחזר הקים את המחלקה בבצלאל, בתוכה תנורים, וכו'. החומר נילקח ממוצא. מהשנה הראשונה ייצרו אריחים לצד כלים שונים. העבודות הוצגו כתעשייה אמנותית בתערוכה שהתקיימה בשדרות רוטשילד וזכו להצלחה. השנים הטובות היו 1924-5, אחרי השנים האלו המשבר הכלכלי פגע במכירות והסדנה נסגרה ונפתחה מחדש.
העבודה הראשונה שקיבלו היה עיטור חזית בית ספר העירוני לבנים ברחוב אחד העם.
שלטים – עיצוב על ידי זאב רבן. מסגרת מעוטרת.
שלטי רחובות ירושלים באנגלית ערבית ועברית. בתל אביב העברית בראש.
אריחי נוי – מראות ואתרים בארץ ישראל - ירושלים, קבר רחל וכו'.
נושאים מהתנ"ך. נביאים.
סמלים יהודיים.
עיטור בתים – ציור ערים, מהווי הארץ, הצומח הארץ ישראלי- שבעת המינים.., עולם החי – גמלים, נושאים תנכיים.
האריחים- בשפת הימים ההם טבלאות יובאו מגרמניה. גם הצובענים- תחמוצות. הכינו עפרונות קרמיים איתם יצרו מיתווה. גלזורה שקופה שהכילה עפרת – גם מגרמניה. טמפ' 1050 .
האריחים מעבירים מסר – הלידה מחדש של העם היהודי – רנסנס יהודי.
חזונו של בוריס שץ היה כי תל אביב תיבנה בסגנון הרנסנס האיטלקי, חלונות גדולים, כיפות, חצר פנימית עם אגן מים וקישוטי מיוליקה מעטרים בחזית. הבתים ברובם נבנו בסגנון אקלקטי.
דמיון לסגנון האיטלקי – הקשתות בבית הספר לבנים באחד העם – קשת מחודדת. שער נצחון – בית הכנסת באלנבי.
אפריזים – בית ביאליק.
מלבן, מדליון, קשת ואפריז – תבניות קלאסיות שנערצו על ידי אדריכלי הרנסנס.
ושילוב של סגנון הוינר ורקשטטה – ארגון של מעצבים ואמנים שנוצר בוינה ב1903, על פי הגותו של ויליאם מוריס והאפיונים הבסיסיים הוינאיים של האר-נובו. – בעיקר הקישוטים הצמחיים מסביב. המנורה מסמלת את את בית המקדש ולכן מסמלת את האלוהות עצמה.
הרימון – סמל ארוטי, התחדשות, פוריות, יופי, פאר העבר שמתחבר לפאר ההווה של ארץ ישראל המתחדשת.
גלגל המזלות – עיטור נפוץ בכתבי יד אשכנזים. דקל – סמל עץ החיים
היהודים כעם עמל את אדמתו.
מודרניזם
הסגנון הבין לאומי – לה קורבוזיה, וולטר גרופיוס, וחבריהם, דבקו שוב, כמו הניאוקלאסיים במיתוס הבית הלבן, והשימוש באריחים הפסיק לעניין ארכיטקטים. – זאת העיר הלבנה.
המודרניזם כפי שהתפתח מאוחר יותר העריץ את הנקי ושנא את הקישוט. וכך הארכיטקטורה, הכלים וכו הפכו להיות מעוצבים בקווים נקיים.
